הלכה: מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. צָרִיךְ לִכְפּוֹל תמן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר לוֹ. שְׁמוֹר וְשָׁמַעְתָּ. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא. דְּתַנֵּי. הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִפְרְחִי בָאֲוֵיר. שֶׁלֹּא תַעַבְרִי אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִיךְ. הֲרֵי זֶה גֵט. עַל מְנָת שֶׁתִּפְרְחִי בָאֲוֵיר. עַל מְנָת שֶׁתַּעַבְרִי הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִיךְ. אֵינוֹ גֵט. רִבִּי יְהוּדָה בֶֶּן תֵּימָא אוֹמֵר. גֵּט. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תֵּדַע לָךְ שֶׁעִילָּה הָיָה רוֹצֶה לְגָֽרְשָׁהּ. שֶׁתְּלָאָהּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן תֵּימָא. מִיכֵּיוָן שֶׁתְּלָאָהּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד כְּמִי שֶׁנִּתְקַייֵם הַתְּנַאי בַּגֵּט הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שתלאה. כלומר אדרבא מה''ט אמרינן דהוי גט דמכיון שתלאה בדברים כאלו אינו אלא כמפליגה בדברים בעלמא וכמי שנתקיים התנאי בגט הוא דלאו תנאי הוא כלל. וה''נ במתני' דיודע הוא שאי אפשר לנזיר לשתות ביין וליטמא למתים אינו אלא כמפליג בדברים ולא לתנאי נתכוין ואסור בכלן:
אמר רבי זעירא. טעמא דת''ק מפרש דקאמר אינו גט תדע לך שעילה היה רוצה לגרש כלומר עילה הוא מבקש בגירושין ולבטל הגט שתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד ולקיים תנאו:
תמן דברי הכל היא. על כינויין שהוזכרו בריש פ''ק קאי כלומר ולא תיקשי לך דמוקמינן התם בשהזכיר הכינויין ואח''כ אומר שעל מנת כן אמרם אם תופס אחד מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות והתם אע''פ שכפל בתנאו לאו כלום הוא ואפילו לר''מ אומרים לו שמור ושמעת משום שהוציא בלשון שהנזירות חלה ולא הזכיר שום תנאי בשעת הנדר אבל הכא מתחלה על מנת כן אמר הריני נזיר אלא דטעמא משום דלא כפל בתנאו הוא וכרבי מאיר:
מתני' דרבי מאיר ורבי יהודה בן תימא. כלומר דמוקמינן מתני' או כרבי מאיר וטעמא משום דלא כפל בתנאו הוא או כר''י בן תימא וטעמא משום דדברים שאינו יכול לקיימן בתנאי הוא כדלקמיה:
גמ' מתני' דר''מ היא. דקתני ה''ז אסור בכלן אע''פ שהתנה לשתות יין ולהטמא למתים וטעמא משום שלא כפל תנאו שלא אמר ואם לא אהיה מותר לשתות יין איני נזיר וכרבי מאיר דאמר בפ''ג דקידושין כל תנאי שאינו כפול אינו תנאי:
משנה: 7a הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה בַיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכוּלָּן. יוֹדֵעַ אֶנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירִים אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּיַּיִן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. יוֹדֵעַ אֶנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִין לִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא יַּיִן אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים הֲרֵי זֶה מוּתָּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הרי זה נזיר ואסור בכולן. ובהא כ''ע מודו מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:
הרי זה אסור. דיין ותגלחת וטומאה האסורין בנזיר הניזר מאחד מהן אסור בכלן:
ור''ש מתיר. דקסבר אינו נזיר עד שיזיר מכלן:
או מפני שאני קובר את המתים. וצריך אני להטפל בהן ה''ז מותר דהוי בכלל נדרי שגגות והוא אחד מארבעה נדרים שהתירו חכמים:
ור''ש אוסר. דסבר ארבעה נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה לחכם ואין הלכה כר''ש בהני תרי בבי דמתני':
מַתְנִיתָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִמְעוֹן פּוֹטֶר. שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁשִּׁייֵר תִּגְלַחַת. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אִם בְּשֶׁשִּׁייֵר תִּגְלַחַת אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. הֲרֵי זֶה אָסוּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי שֶׁשִּׁייֵר תִּגְלַחַת טוּמְאָה רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. שַׁנְייָא הִיא. מִשּׁוּם פְּתִיחַת נֵדֶר. אִם מִשּׁוּם פְּתִיחַת נֵדֶר אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. הֲרֵי זֶה מוּתָּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינוֹ פְּתִיחַת נֵדֶר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. פְּתִיחַת נֵדֶר הוּא. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תוֹלֶה נִדְרוֹ בְּחַיָּו. נִיחָא לִשֳׁתּוֹת יַיִן. לְטַמֵּא לַמֵּתִים. אוּמְנָתוֹ קוֹבֵר מֵתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ניחא לשתות יין. ליטמא למתים מאי תולה נדרו בחייו איכא. ומשני דמיירי שאומנתו להיות קובר מתים ולטפל בהם בשכר ונמי כתולה נדרו בחייו הוא:
למה. טעמא דרבנן מפרש מפני מה הוי פתיחת נדר מפני שהוא כתולה נדרו בחייו שאינו יכול לחיות בלא יין ואין לך פתח גדול מזה ומותר בלא שאלת חכם:
ר''ש אומר אינו פתיחת נדר. כלומר בהא הוא דפליגי לרבנן הוי כפתיחת נדר ולרבי שמעון אינו פתיחת נדר דכיון שידע שהנזיר אסור ביין לנדר גמור נתכוין ודבריו אינו כלום דאף על פי שלבו אנסו שסבור שיתירו לו והוי כנדרי שגגות אפ''ה שאלת חכם הוא דצריך ולא הוי כנדר ופתחו עמו:
אם משום פתיחת נדר. אם כן אמור דבתרה הסיפא יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי שאיני יכול לחיות אלא ביין והרי נדר ופתחו עמו ואמאי ר''ש אוסר:
שנייא היא. הכא דמשום פתיחת נדר הוא מפני שיכול לומר אלו הייתי יודע שהנזיר אסור ביין לא הייתי נודר כלל והוי כמו נדר ופתחו עמו דלא הוי נדר:
רבי ירמיה בעי. על זה אם דטעמא משום ששייר בתגלחת וקאמרת אפילו ר''ש מודה ברישא א''כ אמור דבתרה המציעתא יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ורבי שמעון מתיר והא הכא הרי שייר תגלחת וטומאה מה שקבל עליו ואפילו הכי ר''ש פוטרו מנזירות:
שנייא היא. הכא ואפילו ר''ש מודי בה שהרי שייר תגלחת לאסור עליו וכדרך המתנדבין קרינן ביה והא דאסור בכלן טעמא מכיון שחל עליו נזירות לתגלחת חלה על כלן:
מתני' דר''ש. לשון שאלה הוא אם רישא דמתני' כר''ש נמי אתיא דהא אמר במס' מנחות גבי האומר הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החטין ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים דאין מנחת נדבה באה מן השעורין ובמתני' נמי הרי לא התנדב כדרך המתנדבין בנזיר ואפילו הכי קתני אסור בכלן ודלא כרבי שמעון היא או אפילו כרבי שמעון אתייא:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר כול'. אָהֵן וַאֲנִי מַה מִתְעַבֵּר לָהּ. וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ אוֹ וַאֲנִי עַל חֲצִי דִיבּוּרוֹ. אִין תַּעַבְדִּינָהּ וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ אָמַר. וַאֲנִי נָזִיר. אִין תַּעַבְדִּינָהּ וַאֲנִי עַל חֲצִי דִיבּוּרוֹ וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. תַּנֵּי דְבֵית רִבִּי. וַאֲנִי עַל כָּל דִּיבּוּרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. אַחֵר שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי. זֶה נָזִיר מֵאָה יוֹם וְזֶה נָזִיר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. עַד שֶׁיֹּאמַר. הֲרֵינִי כְמוֹתוֹ. הֲרֵינִי כָיוֹצֵא בוֹ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֵצִי. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי. וְאָמַר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה. הָא לְעַצְמָן לֹא. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר. אֲבָל אָמַר. הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. אִם גִּילַּח לְעַצְמוֹ יָצָא. נִיחָא שֵׁינִי לְגַלַּח אֶת הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן מְגַלֵּחַ אֶת הַשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו קָרְבָּן נָזִיר וְעָתִיד לִיזוֹר. רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר תְּלַת. הָדָא אָֽמְרָה. אִם גִּילַּח עַצְמוֹ יָצָא. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ לַחֲבֵירוֹ קָרְבָּן נְזִירוּת לִיזוֹר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ לַחֲבֵירוֹ קָרְבָּן נְזִירוּת שֶׁלֹֹּא מִדַּעְתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אינו מפרישו. מילתא באפי נפשה היא כלומר דוקא קובע הוא עליו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו להקריב בשבילו אלא מדעתו של זה:
אם גילח עצמו יצא ל''ג לה וכן הא דלקמן ועתיד ליזור וטעות המדפיס אגב שיטפא דלעיל היא:
הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות שלא מדעתו. וזה נמי שמענו ממתני' דאין צריך דעתו של זה שקובע עליו קרבנות:
הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות. אפילו מה שעתיד ליזור אחר כך כדאמרן:
הדא אמרה אם גילח לעצמו יצא. כלומר פעמים שהוא יצא כדתני ר''ח דלעיל ודייקינן הכי ממתני':
תלת. מילי שמענו ממתני':
זאת אומרת שאדם קובע עליו קרבן נזיר ועתיד ליזור. אפילו על שעתיד ליזור וה''נ בשביל זה שעתיד ליזור ומעיקרא אסיק אדעתיה אי משכחנא למי שהוא נזיר אביא קרבנותיו:
ניחא. ופריך אמתני' ניחא דהשני בא לגלח את הראשון דבשעה שנזר השני כבר נזר הראשון וקאי קמיה ומסתמא אסיק אדעתיה לגלח בשביל זה אלא ראשון מגלח את השני אמאי והא כשאמר הראשון אכתי לא נזר השני ולא אסיק אדעתיה לקבל עליו בשביל זה:
מתני' אמרה כן. ממת ני' נמי שמענו זה דקתני אם היו פקחין מגלחין זה את זה הא לעצמן לא. כלומר לעצמן בלבד אינן יוצאין דצריכין נמי לגלח זה את זה וטעמא מפני שכל א' אמר מתחילה הריני נזיר ונתחייב בשביל קרבנות עצמו וכי הדר ואמר עלי לגלח נזיר נתחייב ג''כ בשביל אחר הא אם אמר מתחלה הרי עלי לגלח חצי נזיר והדר אמר הריני נזיר אם הביא קרבנותיו לעצמו יצא דאל''כ לישמעינן במתני' רבותא טפי:
אם גילח יום שלשים יצא. כלומר אם גלח לעצמו ביום ל' כדין נזיר יצא ואין צריך לגלח נזיר אחר דמכיון שמתחלה לא אמר אלא חצי נזיר הוי כמי שאמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר דדינו שמביא חצי קרבנות לאיזה נזיר שירצה ואותו נזיר הוא משלים קרבנותיו והכא שהוא אומר אח''כ הריני נזיר הוי כמשלים הוא קרבנותיו ובזה שמביא קרבנותיו לעצמו יצא:
הדא אמרה. לאו אתני דבית רבי קאי אלא מדקאמר אין תעבדינה ואני על חצי דיבורו אמר הריני נזיר וא''צ לגלח נזיר אחר ומשמע דפשיטא ליה דעל חצי דבורו הראשון קאי ולא על השני ואם כן זאת אומרת אם אחר אמר הריני נזיר מאה יום ושמע זה ואמר ואני זה נזיר ק' יום וזה השני לא נזר אלא לשלשים יום דאני אפלגיה דדיבורא קמא קאי עד שיאמר הריני כמותו או כיוצא בו:
ואני על כל דיבורו. מי נימא דעל כל דיבורו קאי או על חצי דיבורו בלבד וכדמפרש ואזיל דאם תעבדינה ואני על כל דיבורו אמר ואני נזיר כלומר ואני נזיר גם כן כמותך הכל כפי שאמרת ולגלח נזיר אחר אבל אם תעבדינה על חצי דיבורו ואמר הריני נזיר כלומר דהוי כמי שלא אמר אלא הריני נזיר ועל חצי דבורו הראשון קאי ולא להיות מגלח לאחר ומהו:
גמ' ובעי הש''ס אהן. ואני מה את עבד לה. זה לשון ואני לחוד אם שמע חבירו ואמר ואני ותו לא מה את עושה ללשון זה:
משנה: 7b הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח נָזִיר אִם הָיוּ פִקְחִין מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה וְאִם לָאו מְגַלְּחִין לִנְזִירִים אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם לאו. שאין להם פקחות זה יכל א' וא' הביא קרבנותיו לעצמו צריך כל א' לגלח לנזיר אחר ולהביא קרבנותיו תחתיו:
אם היו פקחין. כל אחד פוטר את חבירו מקרבנותיו ואע''פ שבשעה שנדר הראשון לגלח נזיר אכתי לא הוי השני נזיר משום דה''ק אי משכתנא דהוי נזיר אגלחיה:
מתני' הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. קבל עליו נזירות ועוד קבל עליו להביא קרבנות על נזיר אחר שחייב בהם בשעת תגלחת אחר שנשלם הנזירות ובא חבירו גם הוא ואמר כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source